שלום לחובבי המוזיקה

כלי נגינה מוזיקליים:

לפני שנכנס לעובי הקורה של המוסיקה הסימפונית של התקופה הרומנטית, נתחיל בסקירה קצרה של התזמורת.

כלי נגינה היו קיימים משחר האנושות. הרצון לחקות את הקול האנושי (דברנו על החלוקה לטנור,סופרן, בס ואלט) הוביל לכך שלקחו כלי וחלקו אותו לגדלים שונים – כינור, ויולה, צ'לו וקונטרה בס (ששייך משפחה אחרת)

כלי המיתר

התזמורות הראשונות היו מורכבות מכלי מיתר, שקל יותר לחשוב עליהם ככלי קשת. הם נוצרו כחיקוי לצליל האנושי. התפילות הכנסיתיות, הכוראלים, מורכבות מחלוקה לסופרן-אלט-טנור-בס. כאשר עמדו על הדמיון בין כלי המיתר לקול האנושי, היה קל להעביר את הכוראלים לכלי מיתר.

 

הכינור מייצג את הסופראן.

 

מתחת לכינור יש כלי בעל מנעד נמוך יותר, הויולה, המייצגת את האלט. הצבע של הויולה שונה, הצליל הוא יותר עבה (לשמן משמיע לנו כינור מול ויולה, לשם הדגמה). הויולה לא היה מושלם מבחינת הפרופורציה שלו. והיו צוחקים עליו הרבה. קטן בקווינטה (לא באוקטבה שלמה) מהכינור.

 

הבא אחרי הויולה הוא הצ'לו. המבנה הוא זהה. מייצג את הטנור.

הורד

"כלי מקסים, היחיד שאותו מחבקים" –

מחזיקים אותו בין הרגליים. אוקטבה מתחת לויולה.

 

 

 

 

הכלי הנמוך ביותר במשפחת כלי המיתר הוא הקונטרבס. הקונטרבס בעצם שייך למשפחת כלים עתיקים בשם "גמבה". ניתן לנגן באמצעות הקשת , מה שנקרא ארכו או באמצעות האצבעות פיציקאטו. מייצג את הבס, הכלי הנמוך והגדול ביותר מבין כלי המיתר.

הורד (1)

 

הורד (2)

קשת – השערות הן שערות זנב סוס.

 

משפחת כלי הנשיפה מעץ

בשונה מהמיתרים, שהם לכאורה 'כינור שהולך וגודל', כלי הנשיפה מעץ הם קבוצה קטנה בתזמורת, בה כל כלי הוא מיוחד ושונה. זו משפחה של סולנים בתזמורת , לעומת החטיבה הגדולה של כלי המיתר. יש שתי טכניקות להפקת צליל בכלים אלה: נשיפה וחיבור עלים.

הכלי הראשון הוא החליל, שבעבר היה מעץ. בזמננו הוא עשוי מתכת. אקזוטי מאוד, הגבוהּ בין כלי הנשיפה.

לחליל יש הרחבה גבוהה יותר שנקרא פיקולו.

 

האבוב, בשונה מהחליל, מנוגן באמצעות שני עלים, הלחוצים בפיה. נגנים מאוד טובים מכינים לעצמם את הפיות שלהם. האבוב שונה מהחליל לא רק בגובה הצליל, אלא גם במובן של סאונד, של גוון. בכלי הזה יש יסוד "מעונן" בלשונו של לשמן. בדרך כלל מכוונים על פיו. ככל שעולים בצלילים, העוצמה שלו נחלשת.

לאבוב יש הרחבה נמוכה יותר הנקראת, "קרן אנגלית".

הורד (2)

 

 

הקלרינט, בשונה מהאבוב, הוא בעל עלה אחד. לקלרינט יש אפשרות יפה ומעניינת להתחיל צליל מכלום, להתחיל ולגדול – יש לו מנעד דינאמי גדול. זהו כלי גמיש מבחינת הנגינה שלו.

לקלרינט יש הרחבה הנקרא בס-קלרינט. גדול יותר ועמוק יותר.

 

הבסון, או הפגוט, קיבל את השם של הליצן של התזמורת. כשמלחינים רוצים לתת משהו גרוטסקי, הם משתמשים ב"פגוט המסכן". יכול לייצג את הבס.

הקרן נחשבת כשייכת גם למשפחת המתכת, וגם קצת בגלל ההשתלבות שלו לכלי הנשיפה מעץ. מגיעה לעוצמות מאוד חזקות, וגם מאוד עדינות.

 

משפחת כלי הנשיפה ממתכת

בשונה מכלי הנשיפה מעץ, זוהי משפחה מאוד הומוגנית (וקל להלחין לה) פשוט נושפים פנימה, אין צורך בעלים. כלים אלו מעולים להפקת שיר מודרני

החצוצרה – הכלי הגבוה מבין כלי הנשיפה ממתכת.

 

קרן היער – כלי עתיק מאוד. כלי שיש בו משהו מיסטי במעט. הקרן תקועה איפשהו באמצע, בין כלי הנשיפה מעץ וממתכת, ולכן לא באמת נחשבת לגבוה יותר, או נמוכה מהחצוצרה..

 

הטרומבון – יש לו 'סלייד' עם 7 פוזיציות. כלי עם עוצמה אדירה. משתמשים בו בג'אז ככלי מאוד נוגה. ריכארד שטראוס כתב 'עשרת הדברות למנצח', במסגרתם הוא מזהיר שלא 'לעודד' את הטרומבונים, כי יש להם עוצמה אדירה כזו. בטהובן הכניס את הטרומבונים כדי לתת את הרעש העצום בסיום הסימפוניה שלו, סממן רומנטי.

 

טובה – הבאס העצום של התזמורת. הכלי הנמוך ביותר.

 

משפחת כלי ההקשה

משפחה מלהיבה ובעייתית – כי כל דבר בעולם הוא כלי הקשה. לכן אנו מחלקים אותם לשניים – אלו שיש להם pitch מוגדר, ואלו שאין להם. משפחה העתיקה ביותר, משחר האנושות. אין תרבות שבה לא היו קיימים כלי הקשה. הכניסה שלהם לתוך התזמורת נבעה מהרבה סיבות. אחת מהן ההתפתחות של האופרה, כדי להוסיף אפקט דרמטי, שזרמו לתוך התזמורת. היו מאוד IN, תורכיה. השתמשו בכלים שהיו נראים להם כסאונד תורכי.

 

בין החשובים בתזמורת להם יש גובה מוגדר (תו מסויים), ישנו הטימפני, קוראים להם גם "תופי דוד".

לטימפני יש אוסף מקלות עצום, לכל אחד סאונד משלו. בדר"כ בתקופה הקלאסית היו 2 טימפנים. סוג של סולן בתזמורת.

 

המרימבה, מערכת כפיסי עץ, גם לו גובה מוגדר, עם pitch.

כלי דומה למרימבה, הוא הקסילופון. כלי יותר מתכתי. נותן אפקט דומה להקשות של עצמות.. spooky.

 

 

 

כלי הקשה ללא גובה מוגדר:

כלים בלי גובה מוגדר, אחד מהם הוא הגונג (בתזמורת יש לו שם אחר), אחר הוא תוף הסנר, וה'תוף גדול' (הבאס)

מערכת התופים הסטנדרטית בנוי באותה צורה, אך איננה נמצאת במוסיקה הקלאסית.

כלי נוסף – ממשפחת כלי הפריטה – הוא הנבל. (גם גיטרה והמנדולינה נקשרים למשפחה)

 

התזמורת

כלי המיתר/הקשת הם המשפחה הגדולה יותר בתזמורת. הכי הרבה כינורות, קצת פחות ויולות, קצת פחות צ'לו, ובאסים – שלושה.שני חלילים, שני אבובים, פיקולו. בתקופה הקלאסית התזמורת היתה קטנה יחסית: 8 כינור ראשון, 6-7 כינור שני, 4 ויולות,4 צ'לו 2 קונטרבסים, 2 חלילים,2 אבובים,2 קרנות, 2 חצוצרות וטימפני – חסרו הטרומבונים (אותם הכניס בטהובן). בתזמורת הרומנטית יש כבר 3 חלילים, 3 אבובים,3 פגוטים, 4 קרנות לפחות, טובה, וכלי הקשה. התזמורת הולכת וגדלה – הנבל נכנס לתוכה פתאום ,וככל שהיא גדלה, מספר המיתרים בה מעצים.

אתם צריכים לדעת מי שייך לאיזו משפחה, בכלי ההקשה, למי יש גובה מוגדר ולמי לא, ושהפגוט נמוך יותר מהחליל (גבהים יחסיים בתוך המשפחה)